גמרא
פירוש
לִמְדוּרָה וּקְדֵרוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ.
מִטָּה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כֵּיצַד כֹּל שֶׁאֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא סַנְדָּלִין בִּימוֹת הַחַמָּה וּמִנְעָלִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְשֶׁל עַם הָאָרֶץ דּוֹמָה לְאוֹצָר בָּלוּס.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
למדורה – שמוקפת קדירות והאש באמצע אף כאן המפה והלחם באמצע והקערות סביב.
כל שאין תחתיה כו׳ – דאמרינן בפסחים (דף קיב.) אוכלין תחת המטה אפי׳ מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן.
דרך לנעול מנעלין בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים בשביל הטיט.
אלא סנדלים בימות החמה – שמניחים שם עד ימות הגשמים שיצטרך להם.
לאוצר בלוס – בסמ״ך כמו עיסה בלוסה במסכת שבת בפרק כלל גדול (דף עו:) עיסה מעורבת ממינין הרבה וכן אוצר בלוס (גיטין דף סז.) מינין הרבה מעורבין בתוכה ביחד וכן מיטת עם הארץ כל דבר מניחין תחת מטתן אוכלין וכלים. רבי בנאה – אדם גדול וחשוב היה לפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי צדיקים אבל אחר לא כדאמרי׳ (חולין דף ז:) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן והיה נכנס במערות ומודד מדת ארכן מבפנים ואח״כ מודד מבחוץ כנגדן ועשה שם ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה ולא יביאו טהרות דרך כאן שלא יאהיל על הקבר.
אשכחיה לאליעזר – דתניא במסכת דרך ארץ דשבעה צדיקים קיימין שלא מתו וקא חשיב בהדייהו אליעזר עבד אברהם.
בכנפה – בין זרועותיה. א״ל – רבי בנאה לאליעזר.
זיל אימא ליה – לאברהם.
בנאה קאי אבבא – ותן לו רשות ליכנס.
אמר ליה ליעול – דאין כאן חוצפא דאיגנינא באנפיה בכנפה דשרה.
דמידע ידיע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא – ולא צריכנא לאיצטנועי מיניה.
ה״ג על עיין ונפיק – נכנס ר׳ בנאה ונסתכל מדת אורך המערה ויצא ואח״כ ציין מבחוץ. למערתא דאדם הראשון – כדדרשינן בעירובין (דף נג.) ממרא קרית ארבע א״ר יצחק קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה.
בדמות דיוקני – יעקב דאמרינן בסמוך שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון.
בדיוקני עצמה – דהיינו אדם הראשון דכתיב ביה (בראשית א) בצלם אלהים ברא אותו.
הא בעינא לציוני – מבחוץ ולפיכך צריך אני למדוד תחלה מבפנים.
כמדת החיצונה – שבה ג׳ אבות ואמהות כך מדת הפנימית וכמאן דדריש מכפלה שני בתים זה לפנים מזה ופלוגתא דרב ושמואל היא בכיצד מעברין (עירובין דף נג.).
כך מדת התחתונה – ודי לך בציון עליונה. בשני עקיביו של אדם הראשון כו׳ – והאי דכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב הא פרכינן ליה במסכת שבת בפרק שואל (דף קנב:) ומוקמינן לה ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים. שופריה דר׳ אבהו מעין שופריה דיעקב – ובהשוכר את הפועלים פריך וליחשוב נמי ר׳ יוחנן ומשני הדרת פנים לא הויא ליה. אמגושא – מכשף.
חטיט שכבי – חופר המתים להפשיטם בגדיהם.
אתא אביי כו׳ – בשביל שהיה העובד כוכבים אוהבו. ההוא דאמר להו – מצוה מחמת מיתה היה ומחלק נכסיו לבניו על פיו.
חביתא דעפרא – אני מניח לאחד מבני ודרך חכמה אמר שלא יבינו הכל שהוא עשיר ובעל נכסים.
חביתא דגרמי – חבית מלא עצמות.
אודרא – מוכין.
אית לכו ארעא – נשתייר לכם קרקע מאביכם דאם כן היינו חביתא דעפרא והבהמות שיש בהן עצמות זהו חביתא דגרמי.
בוסתרקי – כל מיני בגדים עשויין ממוכין. לחד ברא – לאחד מבני אותו שיבררו בית דין. חבוטו – הכו הכאות על קברו ולנסותן נתכוין שאותן שהן ממזרים הן עזי פנים וילכו לחבוט.
אמר להו כולהו נכסי דהאי – שלא רצה לחבוט על קברו של אביו שזה הוא הצנוע שבכם ומסתברא דלזה אהב יותר ויפה דן רבי בנאה דלא שייך הכא אלא שודא דדייני והיינו שודא שלא רצה לחבוט והכי נמי אמרינן גבי ההוא דאמר נכסי לטוביה כו׳ (כתובות דף פה:).
אזלו – תשעה האחין.
אכלו ביה קורצא – הלשינו עליו. אזלא דביתהו – דרבי בנאה לצעוק אל בית המלך בלשון חכמה כדי שלא יבינו הם אלא על ידי בעלה.
ואכלו בישריה – של עבד.
וקמלו ביה מיא – שואבים בו מים בעורו ומשקו ביה בעורו לחברייא לבני הישיבה. לחכימא דיהודאי – לרבי בנאה.
זרנוקא – נוד של עור וכך אמרה תייש הוה לי וגזלוהו ממני ושחטוהו ואכלו את הבשר ומן העור עשו חמת ושואבין בו מים ושותין בו. באבולא – על דלתות השער היה כתוב כדי שילמדו משם בני אדם.
כל דיין – המיוחד לדון דיני העיר וזימנין דמיתקרי לדינא שתובעין אותו לדין על ממון שתובעין ממנו.
לא שמיה דיין – ופסול לדון דכיון דאוהב בצע הוא יקבל שוחד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דרך לנעול מנעלין בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים בשביל הטיט.
אלא סנדלים בימות החמה – שמניחים שם עד ימות הגשמים שיצטרך להם.
לאוצר בלוס – בסמ״ך כמו עיסה בלוסה במסכת שבת בפרק כלל גדול (דף עו:) עיסה מעורבת ממינין הרבה וכן אוצר בלוס (גיטין דף סז.) מינין הרבה מעורבין בתוכה ביחד וכן מיטת עם הארץ כל דבר מניחין תחת מטתן אוכלין וכלים. רבי בנאה – אדם גדול וחשוב היה לפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי צדיקים אבל אחר לא כדאמרי׳ (חולין דף ז:) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן והיה נכנס במערות ומודד מדת ארכן מבפנים ואח״כ מודד מבחוץ כנגדן ועשה שם ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה ולא יביאו טהרות דרך כאן שלא יאהיל על הקבר.
אשכחיה לאליעזר – דתניא במסכת דרך ארץ דשבעה צדיקים קיימין שלא מתו וקא חשיב בהדייהו אליעזר עבד אברהם.
בכנפה – בין זרועותיה. א״ל – רבי בנאה לאליעזר.
זיל אימא ליה – לאברהם.
בנאה קאי אבבא – ותן לו רשות ליכנס.
אמר ליה ליעול – דאין כאן חוצפא דאיגנינא באנפיה בכנפה דשרה.
דמידע ידיע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא – ולא צריכנא לאיצטנועי מיניה.
ה״ג על עיין ונפיק – נכנס ר׳ בנאה ונסתכל מדת אורך המערה ויצא ואח״כ ציין מבחוץ. למערתא דאדם הראשון – כדדרשינן בעירובין (דף נג.) ממרא קרית ארבע א״ר יצחק קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה.
בדמות דיוקני – יעקב דאמרינן בסמוך שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון.
בדיוקני עצמה – דהיינו אדם הראשון דכתיב ביה (בראשית א) בצלם אלהים ברא אותו.
הא בעינא לציוני – מבחוץ ולפיכך צריך אני למדוד תחלה מבפנים.
כמדת החיצונה – שבה ג׳ אבות ואמהות כך מדת הפנימית וכמאן דדריש מכפלה שני בתים זה לפנים מזה ופלוגתא דרב ושמואל היא בכיצד מעברין (עירובין דף נג.).
כך מדת התחתונה – ודי לך בציון עליונה. בשני עקיביו של אדם הראשון כו׳ – והאי דכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב הא פרכינן ליה במסכת שבת בפרק שואל (דף קנב:) ומוקמינן לה ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים. שופריה דר׳ אבהו מעין שופריה דיעקב – ובהשוכר את הפועלים פריך וליחשוב נמי ר׳ יוחנן ומשני הדרת פנים לא הויא ליה. אמגושא – מכשף.
חטיט שכבי – חופר המתים להפשיטם בגדיהם.
אתא אביי כו׳ – בשביל שהיה העובד כוכבים אוהבו. ההוא דאמר להו – מצוה מחמת מיתה היה ומחלק נכסיו לבניו על פיו.
חביתא דעפרא – אני מניח לאחד מבני ודרך חכמה אמר שלא יבינו הכל שהוא עשיר ובעל נכסים.
חביתא דגרמי – חבית מלא עצמות.
אודרא – מוכין.
אית לכו ארעא – נשתייר לכם קרקע מאביכם דאם כן היינו חביתא דעפרא והבהמות שיש בהן עצמות זהו חביתא דגרמי.
בוסתרקי – כל מיני בגדים עשויין ממוכין. לחד ברא – לאחד מבני אותו שיבררו בית דין. חבוטו – הכו הכאות על קברו ולנסותן נתכוין שאותן שהן ממזרים הן עזי פנים וילכו לחבוט.
אמר להו כולהו נכסי דהאי – שלא רצה לחבוט על קברו של אביו שזה הוא הצנוע שבכם ומסתברא דלזה אהב יותר ויפה דן רבי בנאה דלא שייך הכא אלא שודא דדייני והיינו שודא שלא רצה לחבוט והכי נמי אמרינן גבי ההוא דאמר נכסי לטוביה כו׳ (כתובות דף פה:).
אזלו – תשעה האחין.
אכלו ביה קורצא – הלשינו עליו. אזלא דביתהו – דרבי בנאה לצעוק אל בית המלך בלשון חכמה כדי שלא יבינו הם אלא על ידי בעלה.
ואכלו בישריה – של עבד.
וקמלו ביה מיא – שואבים בו מים בעורו ומשקו ביה בעורו לחברייא לבני הישיבה. לחכימא דיהודאי – לרבי בנאה.
זרנוקא – נוד של עור וכך אמרה תייש הוה לי וגזלוהו ממני ושחטוהו ואכלו את הבשר ומן העור עשו חמת ושואבין בו מים ושותין בו. באבולא – על דלתות השער היה כתוב כדי שילמדו משם בני אדם.
כל דיין – המיוחד לדון דיני העיר וזימנין דמיתקרי לדינא שתובעין אותו לדין על ממון שתובעין ממנו.
לא שמיה דיין – ופסול לדון דכיון דאוהב בצע הוא יקבל שוחד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush